להתעורר מחלום?

אז נראה שאט אט דברים עשויים לחזור לשגרה. שתי מילים איומות. "לחזור" ו"שגרה".

במקומות שונים בעולם וגם אצלנו מסגרות הלימודים מתחילות שוב לקלוט ילדים. ומדוע מתחילים בלימודים? כדי שכאשר מקומות העבודה יתחילו להיפתח - ההורים יוכלו לשוב לעבוד. וזוהי הרי תזכורת כאובה כי הסיבה הראשית לקיומם של בתי ספר אינו חינוך כלל, אלא משכן לילדים על מנת שהוריהם יוכלו להמשיך לחרוש בתלם.

אנשים משנסים מתניים, וחלקם מתכוננים לחזור לעבודה שאולי לא היתה מדויקת להם.

לנשום עמוק את האוויר הנקי ואת השקט של החודש האחרון, כי בקרוב אובך יכסו שוב את הערים, מטוסים את השמיים והמאה ה 21 תדחוק לפינה שוב את הטבע.

האם באמת לשם אנו מכוונים? האם באמת נרצה להתעורר מן התקופה שהיתה לנו כמו מחלום אשר אט אט ישכח? או שהעובדה שהעולם עצר מלכת למשך יותר מחודש אמורה להיות הרבה הרבה יותר משמעותית ???

בואו נסתכל שוב על מה שעברנו, ועל הכיוון אליו באמת היינו רוצים להמשיך מכאן. לא "לחזור אחורנית" – כי שום דבר בטבע לא אמור לחזור אחורנית, אלא להתקדם קדימה. ובטח שלא לחזור ל"שיגרה" משום שהשיגרה שהיתה לנו טרם הקורונה היא לאו דווקא מה שבני האדם נועדו לעשות.

מבחינה אסטרולוגית ופיזית עברנו פרק זמן משמעותי ביותר. הישורת בין סאטורן ופלוטו שהחלה בפתח העשור הזה ואף ממשיכה עכשיו היא אירוע מיוחד שקורה כל 36 שנים בערך. פלוטו הוא כוכב השינויים הגדולים, וסאטורן מייצג את כל התשתיות הקיימות. בעבר החיבור בין השניים הוביל לפרוץ מלחמת העולם הראשונה (1914), קום המדינה (1948) והמצאת האינטרנט והטלפון הסלולארי (1983). למרות שהעולם נתקף במגיפה חשוב לראות ולציין שהפעם האירועים עברו בצורה הרבה יותר רגועה והרבה פחות אלימה מאשר, נאמר, מלחמת העולם הראשונה או מלחמת השחרור. בנוסף, כפי שהסברתי בשבוע שעבר, ישראל היא אחד המקומות הכי טובים להיות בו בתקופה הזו, משום שהיא מכילה בתוכה חיסון טבעי למצבי חירום ושינוי.

אפשר לומר שחווינו את ההיפך המוחלט ממהפיכה. לא יצאנו החוצה, לא היתה מלחמה איומה, לא אלימות. השמיים לא נפלו. לא היה חסר לנו מזון. לא היינו צריכים להסתתר מפחד. ממש להיפך – היינו בביתנו, לקחנו פסק זמן עבור עצמינו וגם עבור אמא אדמה. לקחנו זמן לנשום. חשוב לראות את זה שזמן השינוי הגדול עבר בצורה מופלאה למדי.

ועם זאת – בהחלט מדובר בזמן של שינוי.

אי אפשר לחשוב, וכמובן שזה יהיה ממש נאיבי, שכאשר הסגר יגמר כאן ובמדינות אחרות – הדברים ישובו להיות כפי שהיו. מבחינה כלכלית כמובן שיהיו שינויים, אשר ישפיעו על הרבה דברים. וכפי שלקח לנו זמן להתרגל לסגר, יקח לנו זמן להתרגל לחיים מחוץ לסגר ול"שיגרה" החדשה.

אבל השאלה החשובה ביותר היא לא אילו שינויים יכפו עלינו, אלא איזה שינויים אנו נרצה לעשות בחיינו שלנו, בעקבות התקופה האחרונה.

אולי לא עברנו מהפיכה במובן הרגיל, אבל בהחלט העולם ואנחנו עברנו טלטלה רצינית. עברנו פרק זמן ארוך מספיק על מנת לעצור את הכל, להתבונן במראה, ולשקול ברצינות מה חשוב ומה לא חשוב בחיינו. כמובן שהיו זמנים לא פשוטים של חוסר ודאות, התמודדות עם החובה להיות בבית מבלי לצאת. בישראל, תודה לאל, היו הרבה פחות חולים ונפטרים – ועם זאת בודאי חלקינו התמודדנו עם התוודעות על מישהו קרוב שחלה, או חלילה נפטר.

ויחד עם זאת שמעתי מכל כך הרבה אנשים כמה טוב היה לקחת את פסק הזמן הזה. לקח כמה שבועות רק להתרגל אליו. אל הביחד הביתי (או הלבד), אל האטת הקצב...יש כאלה שמצאו עצמם מברכים על הבית והמשפחה שיש להם, ואחרים ראו את המצב בו הם נמצאים בסגר והחליטו לאחר הסגר לעשות שינוי משמעותי בחיים – אולי שינוי בעבודה, או בתחביבים, אולי חיפוש של זוגיות משמעותית...

דרך ההסתכלות במראת האמת שהסגר כפה עלינו, יתכן שהגענו להחלטות חדשות לגבי האופן שבו היינו רוצים לחיות את חיינו. יתכן שסדר העדיפויות שלנו השתנה.

המהפיכה והשינוי האמיתי לא היה הסגר של תקופת הקורונה. השינוי האמיתי מתחיל עכשיו עם השאלה המשמעותית, האם עברנו מספיק כדי שנהיה חזקים מספיק על מנת לעשות את שינויים שהחלטנו שאנו רוצים לעשות בחיינו? האם לא נרשה לעצמינו להיסחף מהר-מהר אל שיגרה שאולי מלכתחילה לא היתה נכונה...

אנחנו, בחיינו האישיים, אנחנו ביחסינו אל הפלנטה. האם באמת שוב נפעיל את כל המנועים ונגרום לחיות לברוח לקצוות ? ולא רק לחיות, אלא גם למהויות של אמא אדמה אשר נסוגו לזמן כה רב ועכשיו, מי שיוצא לטבע יכול שוב לחוש בהן? או שאולי למדנו משהו?

הקשר שנוצר עם אנשים במדינות מרוחקות, בין מדינות... דווקא בעת המשבר. המשבר העולמי אשר לפרק זמן הפך את כל אנשי העולם לקרובים. לרגע הבנו שכולנו באמת-באמת נמצאים באותה סירה. האם נלמד מזה ונמשיך עם זה? ברמה האישית? המדינית? העולמית?

על פי התחזית האסטרולוגית שלי כבר אמרתי שזהו הזמן בו דברים מתחילים "לחזור לשיגרה", ועד סוף יוני בכלל כל נושא הקורונה יראה כמו חלום מרוחק... אך האם זה טוב? האם זה מה שבאמת נרצה אם השינוי שהיה אמור להיעשות בזמן הזה לא נעשה???

נראה לנו שלא נשכח את ימי הקורונה וההסגר. אבל זה לא נכון. הזמן הזה היה כמו זמן-חלום, ואם נחזור לשיגרה הרגילה שלנו מהר מאוד נחזור לקצב המטורף של החיים, לעננת הערפיח וללחצים, והשהות בבית תראה לנו כמו חלום מרוחק.

חשוב מאוד מאוד מאוד שזה לא יהיה כך.

חשוב דווקא עכשיו, ברגעים בהם אנו מתחילים להתעורר מן החלום, לשבת עם עצמינו, לרשום מה הן ההחלטות שלנו. כיצד הרגשנו כאשר הקצב ירד והאוויר היה נקי? כיצד חשבנו כאשר לא היינו בלחץ המטורף של החיים והרשינו לעצמינו (לאחר זמן של הסתגלות) להיות אנחנו, בטבעיות, ולעשות יותר ממה שבאמת היינו רוצים לעשות...)? והכי חשוב - כיצד היינו רוצים לראות את החיים שלנו מעכשיו והלאה לאור מה שהרגשנו וחווינו?

על מנת שהדברים לא "יחזרו לשגרה" והזמן המיוחד הזה כולו לא היה לשווא, כל אחד מאיתנו (ונקווה שגם אירגונים, מקומות עבודה, מוסדות חינוך, ממשלות ומדינות שלמות) אמור לקחת את הזמן ולהגיע להחלטות. היתה לנו עצירה גדולה בחיים. עצירה שמאפשרת לשנות כיוון. אז לאן אנו ממשיכים עכשיו? האם נמשיך עם "התלם הרגיל" או שלשם שינוי נקבע בעצמינו את המסלול החדש של חיינו ונתחיל ללכת בו ?